יום חדש.
הבוקר הקדמנו לקום., ארזנו כמו ביום שיצאנו מהבית, בדקנו שלא השארנו אחרינו דברים מיותרים ומיהרנו להיות בזמן לעת שיפרצו למסעדת "קלינקה" האמונה על ארוחת הבוקר.
את המזוודות ריכזו כמובטח. ירדנו מתחת ללובי לזהות אותם לפני העמסה לאוטובוס. עלינו לאכל. וירדנו כדי לעלות לאוטובוס - ולדרך.
אחרי 5 ימים נהדרים, בהתרגשות רבה ומובנת נפרדנו מלריסה שהיתה לחלק מהחבורה.
איחלה לנו "שנה טובה" - בעברית - הזילה דמעה ונופפה לשלום.
לריסה היתה מדריכה טובה. נחמדה. מבינה עניין, יודעת מה שהיא מדברת ועם הרבה רצון טוב.
היא לא אהבה את השלטון הקודם והיא מאוד לא אוהבת את מה שמתרחש עכשיו. ואם להביע דעה אישית, הרי כי יש בנימת ההתייחסות, הרבה קינאה. ואין מה לעשות. דווקא אנשים טובים רוצים יותר מהעוגה הלאומית. להם אכפת לראות כיצד חבורה קטנה ומיליטנטית, דוחפת ידיים לתוך "הסיר הציבורי", לוקחת מלוא חופניים וכל האחרים הם בבחינת "לא קיימים" ! וללריסה זה איכפת. היא עצמה אדם פרטי אבל יש ודאי הרבה "לריסות" שחושבות כך וזה צריך להדאיג.
אני, בעניין זה גמרתי.
ובינתיים, האוטובוס יצא לדרך מתגלגל צפונה. לפנינו כ 550 ק"מ, על כביש ראשי, חוצה כפרים והסתעפויות דרכים, כביש באיכות 4 מתוך 10.
חוקי תנועה בסיסיים הם כנראה "ברי רשות" בלבד. ובכלל, תנועה על כביש בעל 3 מסלולים כאשר כל אחד רשאי להחליט מתי להשתמש במסלול האמצעי, זה עניין מסוכן. אבל, הגענו בשלום.
ואת השעות הרבות בילינו בהאזנה להרצאותיו המרחיבות של אורי שדנו בפרקים מההיסטוריה הרחוקה והרחוקה פחות של רוסיה לדורותיה.
הרבה אינפורמציה שאני אישית מתקשה לזכור ופחות מדי, לטעמי, התייחסות וניתוח התהליכים. הרי ברוסיה כמו בשאר ארצות אירופה, לשינויים ולמאבקי הכוח היו סיבות סוציו-כלכליות. יתכן שהתפתחו בשונה מאשר במערב אבל מקורם באותם מאפיינים אנושיים שמניעים התנהגותם של עמים ומנהיגי קהילות, קבוצות, מפלגות ומדינות גדולות כקטנות.
ככל שמאזינים וקוראים יותר על ההתרחשויות ההיסטוריות, גם ברוסיה, אפשר לשייך את התרחשויות ההווה לתהפוכות העבר. התנהגותם של אנשים ושל עם בהכללה מיוצבים ע"י המנהיגות והתנהגותה לאורך השנים. ויש לי הרושם שברוסיה אף פעם לא יראו הדברים כמו בשוויץ או גרמניה או ארה"ב. ולא כי הם לא טובים. הם אחרים. הם ברוסיה.
התשתית רעועה. גם במקומות שבהם מחדשים את מה שהמלחמה הרסה, מחדשים באיכות ירודה ולא רק מפני שאין כסף. ראינו שכאשר רוצים הם יודעים לעשות גם אחרת.
גם גרמניה נהרסה במלחמה. אבל היא בנתה עצמה מחדש, מתאימה עצמה לאפשרויות ולצרכים של המילניום הבא. מתוכננת יותר. יפה יותר, מעוררת התפלאות.
אז היתה לנו נסיעה רגועה.
את המכתבים אליכם הקראתי ברבים. לא היה צורך לצנזר. זה מתאים לכלם. גם הם השאירו עוגות, וגינה וכל שאר הפרטים. אתם זוכרים. ו"דיוטי פרי".! ואין חדש תחת השמש.
למלון שיארח אותנו ללילה אחד הגענו בסביבות השעה שש וחצי. שעון מקומי כמובן.הלכנו לנו וחזרנו להיפגש ב תשע בכוונה לבלות ביחד שעה קלה בלובי.
לא יצא טוב. האורחים האחרים בלובי היו רעשנים הרבה יותר מאתנו ולא שמענו את עצמנו. אז ויתרנו. וגם זה מצביע על אופי של קבוצה. אני מכיר כמה הרכבים של קבוצות ישראליות ששום רעש לא יכל היה להם. אולי הגג היה נופל אבל לא היו מוותרים.
ניסינו לטייל בגן שליד המלון הגובל בנחל "וולחוב" שבפאתי "נובגורוד", וחזרנו למלון.
גם מחר יום.
ובאשר לראש השנה המתקרב. את המתנות שהכנו עבורכם, תמצאו בארון בחדר השינה. לכל חבילה פתק עם שם וברכה אישית. אני בטוח שרציתם להכין לנו מתנה אבל זה לא הסתדר לכם. יש לכם זמן עד יום כיפור. אלוהים לקח בחשבון שכל הילדים עסוקים וקבע כללים מקילים. הוא חשב עליכם.
השכנה צלצלה ששכחתם לסגור את המים בגינה שלנו והספה שלה יצאה בשחייה לדשא. בבקשה לסגור את המים.
את הכלבים ביקשתי שתקשרו במרפסת. לא היה שום צורך שישחקו במטבח. הסט שנשבר אפשר לזרוק. אני לא יודע להדביק צלחות פורצלן בכמות כזאת. די לי "בווזה מחימר אוסטרלי".
אין דבר. על מה שאפשר לקנות בכסף, אין צורך לבכות באמת. אבל אל תשברו עוד.
יש לנו סנטימנטים למה שהשארנו והיינו רוצים שלפחות חלק מזה יישאר שלם.
אז שיהיה לכם טוב. אנחנו מחבקים אתכם, ומתחבקים..... סבתא וסבא - דני ואילנה.
